פסק-דין בתיק ת"א 135-09

לפניי תביעה לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין נזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16/2/02.

לאחר שהנתבעת הודתה בחבותה, נותר להכריע במחלוקת בשאלת גובה הנזק.

א. הנכות הרפואית:

ד"ר מזור יעקב, אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש (ע"י כב' הש' נחמה נצר) לבדיקת שיעור נכות התובע, קבע בחוות דעתו מיום 23/8/09 כי בעברו הרפואי האורטופדי של התובע, הוא סובל מכאבי גב תחתון סיאטים החל מיום 30/7/92. מבדיקת CT עמוד שדרה מותני מיום 23/11/00 נמצאה פריצת דיסק 4-5L עם לחץ על שק התעלה.

בחוות דעתו קבע המומחה כי לתובע נכות צמיתה של 2.5% בשל התאונה, עקב הופעת רדיקולופטיה שמאלית כאשר המגבלות התפקודיות של התובע היו קיימות גם עובר לתאונה הנדונה ומה שהשתנה הוא הרדמות ברגל שמאל. לשיטת המומחה, בהתחשב בעבודתו של התובע כעוזר איש אחזקה בקירור, הוא אינו רואה שינוי גדול במגבלותיו התפקודיות.

ב. תמצית טענות הצדדים

הצדדים למעשה אינם חולקים על חוות דעתו של ד"ר מזור באשר לנכותו הרפואית של התובע, אך טוענים הם, כל אחד לשיטתו, טענות שונות באשר להשפעתה של אותה הנכות על חייו של התובע בעבר ובעתיד.

עיקר טענותיו של התובע מתרכזות בקשיים התפוקודיים בגין הרדיקלופטיה הבאה לידי ביטוי בהרדמות והרגשת חולשה של רגל שמאל.

מאידך, הנתבעת מפנה לתחלואה האורטופדית המשמעותית והממושכת אשר ליוותה את התובע שנים רבות עוד קודם למועד התאונה, תחלואה עליה הצביע המומחה בחוות הדעת, וכן למסקנתו של המומחה בדבר הנכות התפקודית, כאשר לטענת הנתבעת משמעותה הלכה למעשה, כי אין לתובע נכות תפקודית.

 בעת קרות אירוע התאונה עבד התובע כמכונאי במוסך "נאמן יורם ויחיא". התובע צרף לתצהירו שני תלושי שכר בלבד ממעביד זה, קודם לתאונה. במהלך חודש דצמבר 01' השתכר 4,653 ש"ח ברוטו, ובמהלך ינואר 02' השתכר סך של 3,930 ש"ח ברוטו. התובע מציין בתצהירו כי התחיל לעבוד במוסך זה ביום 24/10/01 כאשר לפני כן עבד באדי רום בע"מ.

עוד מציין התובע בתצהירו (סעיף 13 לתצהיר) כי כתוצאה מהתאונה נעדר מעבודתו, תחילה, משך שבוע ימים ולאחר מכן תקופות נוספות לסירוגין. בתצהירו הדגיש התובע כי בתחילה נעדר רק לתקופה קצרה, בשל האחריות לעבודה והצורך לפרנס את משפחתו ומכיוון שמדובר היה במקום עבודה חדש.

התובע צרף תלוש שכר מהמעביד לחודש פברואר 02' אז השתכר התובע סך של 3,747 ש"ח ברוטו.

לטענתו, מאז התאונה ועד היום הוא מתקשה להתמיד במקום עבודה אחד על פני תקופה ארוכה והוא נאלץ לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו.

התובע מפרט בתצהירו את מקומות העבודה בהם עבד, לשם הדוגמא, לאחר שסיים את עבודתו במוסך נאמן במהלך פברואר 02'. לטענתו החליף עבודתו 9 פעמים, כך על פי המפורט בתצהיר מטעמו. כעת, הוא מובטל.

הנתבעת טוענת כי פרט לתעודת חדר מיון  אז ניתנו לתובע 2 ימי אי כושר, ועד לאישור אי כושר במהלך יוני 08', אין לאורך כל התקופה  הזו (כ-6 וחצי שנים) ולו אישור אי כושר בודד, מה גם שבתלוש השכר לחודש פברואר 02' אין עדות להפסדי שכר שעה שלא נוצלו ימי מחלה ומאחר והתובע עבד 25 ימים באותו החודש, בדומה לחודש הקודם.

בנוסף, טוענת הנתבעת כי ספק אם ניתן בכלל לומר שהתובע החליף עבודות בתדירות חריגה לאחר התאונה, מקום בו נראה כי אצל המעביד "היכל בשמת בע"מ" עבד כ- 6 שנים וגם בחקירתו הנגדית טען כי "חברת פלאס תעשיות בע"מ", אצלה עבד אחרי שעבד בהיכל בשמת, הינה הלכה למעשה אותו מעביד, אשר שינה שמו.

שנית, טוענת הנתבעת, כי גם לפני התאונה נהג התובע שלא להתמיד בעבודותיו והיה מקבל דמי אבטלה, כפי שעולה מחקירתו הנגדית.

עוד טוענת הנתבעת, כי כלל לא ברור שסיבת הפסקת עבודתו בחברת "פלאס תעשיות", נבעה בשל מצבו הרפואי שקשור לתאונה.

לטענת התובע, כיום, בהיותו בן 47 יש לפניו עוד 20 שנות עבודה. הוא סובל מכאבי גב משמעותיים ובנוסף סובל מהקרנות כאבים וזרמים לרגל שמאל, כך שאחרי הליכה קצרה, ישיבה או עמידה ממושכת הוא חייב לנוח כי אינו יכול לעמוד על הרגליים.